בס"ד
לאחרונה שאלו אותי כמה אנשים מה קורה עם האתר שלי.
כן, מודה שהשתמשתי באמרה השחוקה עד מאוד של "הסנדלר הולך יחף"
כי זה בדיוק ככה.
אין הסבר הגיוני אחר לעניין הזה בגינו
אני מסוגלת לשבת ולהוציא תחת עט לשוני עשרות פוסטים, מאמרים ומיילים
ללקוחות שעוסקים במגוון תחומים
ורק האתר שלי נותר זנוח ובודד.
(תיכף תבינו את הקשר של התמונה…)
עכשיו, עם רדת ערב, בין חג לחג נוסף,
וכשאני מוצאת את עצמי כוססת ציפורניים (מטאפוריות, כי אני לא!)
בחיפוש אחרי תעסוקה למוחי שלא תטריח את גופי הלאה,
אני שומעת את עצמי (מכירים אותה? אם לא, עוד תכירו)
לוחשת לי בשקט: "ליבי, מה עם פוסט לאתר, לא הגיע הזמן?"
טוב, עצמי הזו, למרות שהיא ממש מעצבנת,
היא כמעט תמיד צודקת.
ואם יש דבר אחד (בתוך עוד מאות דברים אחרים)
שלמדתי על כתיבה שיווקית,
זה שלפעמים פשוט צריך להוציא דף ועט
או בימינו, לפתוח קובץ וורד, לשחרר את מפרקי האצבעות
ופשוט לשפוך על הדף את המחשבה הראשונה שעוברת לכם בראש.
ידעתם שבין מחשבה למחשבה יש חוט?
לא, לא רואים אותו, אבל כשמחשבה אחת נשפכת אל הדף,
ממש אפשר להרגיש את החוט שלה מושך בעקבותיה את המחשבה הבאה.
וכך בדיוק נוצר, מפסקה אחת קצרה, פוסט שלם וארוך.
ולמה אני כותבת את כל זה? (סוג של שאלה קבועה שלי)
- כי בלוג הוא בדיוק המקום לשפוך בו את כל ההגיגים שלי,
במיוחד את אלו שקשורים בכתיבה. - כי כמו תמיד, אני מחפשת את התכל'ס,
והנה הוא מסתתר לו כאן בין שורות של כלום לכאורה.
כי זה נכון שצריך להכין נושאים מראש,
וצריך לבנות אסטרטגיה שיווקית ולפעול על פיה
וצריך שתהיה מחברת כזו שכותבים בה בכל פעם שעולה רעיון כדי שלא ניתקע.
אבל אנחנו אנשים, אנושיים, עם תכונות אנושיות ומגרעות… נכון, אנושיות.
ולפעמים אנחנו נתקעים בלי.
כמו שנתקעים בלי חלב לקפה של הבוקר.
לא הגיוני אבל עובדה שזה קורה.
ובדיוק במקום הזה, אפשר להשתמש בטכניקה (הלא מאוד טכנולוגית)
הזו של שליפת מחשבות.
להתחיל ממחשבה אחת, להניח אותה על הדף ולהמשיך משם.
ואיך אמר ד"ר סוס?
כשיוצאים מגיעים למקומות נפלאים…
אז לכבוד השנה החדשה,
תפתיעו את עצמכם,
תניחו מחשבה על הדף.
תנו לעצמכם לראות מה יבוא בעקבותיה….
היי ליבי, אשמח לשוחח איתך. 054-4992781
כתבת מקסים
מועדים לשמחה